תחילת שנות השבעים סימנה את תחילתם של נסיונות התנערות מן ההשפעות השליליות שליוו את ריכוז הסמכויות בידי המדינה. הופיעו ניצנים של מאבקי סמכות בין השלטון המרכזי ובין מערכות המשנה. במאבק הזה עוסק מאמר זה והוא מתאר את המתח שבין הכוחות הצנטרפיטלים, המנסים לשמר את מעמדם הריכוזי, ובין הכוחות הצנטריפוגליים - בתי הספר והרשויות המקומיות, המבקשים להתנער מאחיזתו רבת-הסמכויות של משרד החינוך.
המציאות במערכת החינוכית הייתה שונה ועמדה בסתירה לכל ביטוי ריכוזי . מערכת החינוך הייתה מפוזרת ומפוצלת , בעלת זרמים נפרדים וחינוך פרטי.
אתגר העשור הראשון: העלאת שיעורי הלמידה באמצעות "חוק חינוך חובה, אתגר שני : שוויון במתן שירותי החינוך.
מימון התפתחותו ועבודתו של משרד החינוך והיחסים שלו עם הרשויות המקומיות .מימון החינוך הוא זה שהיווה את המנוף להגשמת היעדים הלאומיים וכך התפתחה "תרבות מרכוזית", אתגר שלישי : חוק לימוד חובה נועד להגביר את הסמכויות בידי הממשלה באמצעות ריכוז החינוך בכל המדינה בידי משרד החינוך.
חוק חינוך חובה היווה אבן פינה לפיתוח דפוסי ניהול וארגון ריכוזיים לגיבוש תרבות ניהול ריכוזית מקפת .
התפתחות הסמכות הפדגוגית: הפיצול בחינוך במציאות שבה התקיימו זרמים ואוטונומיה חידדו את העדר תוכנית לימודים משותפת , וויכוחים אלו שיקפו את הקושי שעמד בפני המערכת המרכזית לנווה בין הזרמים במציאות של אידיאולוגיות שונות וליצור מכנה משותף בתוכניות הלימודים.
הרצון לשמר על איזון בן הזרמים התגלה כמציאות כמעט בלתי אפשרית , החלה תחרות של הזרמים על לבם של ההורים , בתי הספר סבלו מחוסר יציבות בעקבות מעבר של התלמידים באמצע שנת הלימודים .
לקראת סמכות ארגונית ריכוזית :יסודיות ארגוניים אלו העניקו ממד נוסף לתרבות המרכוזית שהלכה והתהוותה מתוך גיבוש של נהלים ודפוסי עבודה , הנחיות וסמכויות שצברו תנופה . הפיקוח ממריא אלעל : חינוך ממלכתי בכל מוסד חינוכי רשמי , בלא זיקה לגוף מפלגתי או עדתי או ארגון אחר מחוץ לממשלה.
לנוכח כוח סמכותם של המפקחים בלט צמצום סמכויותיו של מנהל בית הספר , כוחו של המפקח הייתה מעין תגובת היפוך לחינוך בזרמים. טנגו בשניים : משרד החינוך והרשויות המקומיות : אישרה הממשלה הסדרים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי . מעמד הרשויות המקומיות התחזק עם חוק חינוך (1949) ע"פי פקודת החינוך.
שלוש סוגיות במערכת יחסים : 1. חופש הבחירה של ההורים 2. בניית מוסדות חינוך כחלק מיישום חוק חינוך חובה 3. שוויון חברתי באמצעות רפורמה בחינוך . ביצוע הרפורמה מבחינתה של הרשות המקומית התבסס על 2 יסודות עיקריים : א. מימון ממשלתי בבניית ב"ס חדשים , ב. קביעת רובעי רישום שיבטיחו הרכב חברתי מעורב במוסדות החינוך.
מגמות לביזור – הניסיונות מחישוקי התרבות המרכזית : 1. שינוי המגמה : ממרכזת מוחט לקראת ביזור הדרגתי 2.הקריאה לאוטונומיה פדגוגית .
המאמצים לקישום רעיון האוטונומיה המוסדית בשלהי שנות ה- 70 תחילת ה-80 :חוזר המנ"ל , 1976 , נקרא בתי ספר לקיים תהליכי עבודה שיעודדו יוזמות ותכנון פרויקטים .
ענבר (1987) ניתח את התוצאות תהליכים אלו וקבע : מאחר שביצעו היוזמות של ב"ס הותנו ע"י המפקח , קושי נוסף: בתקציבים שהחלו בשנות ה- 80.
ב"ס בניהול עצמי : מוסד חינוכי אשר בידי צוותו מרוכזות סמכויות , אחריות ולהשגים חינוכיים .
בראייה הביקורתית שלי בשנת ה-90 עדיין מנסה מערכת החינוך להשתחרר מחישוקי המרכוז אשר החלו להתגבש בראשית שנות ה-50 , ובשנות האלו מבוקש לסמכות ע"י גורמים חיצוניים לב"ס ף לבין גורמים פנימיים המאמינים בחיזוק המורה , להעניק לו חופש , מרחב יצירה ושיקול דעת למימוש אחריותו .
מקור המאמר: וולנסקי, ע' (1999): הדיאלקטיקה בין ביזור למרכוז. בתוך א' פלד (עורך), יובל למערכת החינוך (עמ' 283-299), ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט. (תדפיס)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה